לקדש את החיים

ניתן לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

"תקדשי את החיים! תקדשי את החיים! תקדשי את החיים!" אלה היו המלים שהדהדו בתוכי כשמצאתי את עצמי במדיטציה, תוך כדי התבוננות בעץ אלון₁  יפהפה הנמצא מטרים ספורים מביתי. מעולם לא עשיתי מדיטציה לפני כן.

"תקדשי את החיים!" היו המלים שהעניקו לי את התשובה העמוקה ביותר להצעתה של הרופאה מוקדם יותר באותו היום. הרופאה הייתה מודאגת. היא אמרה שמשהו איננו כשורה עם התינוק שלי והציעה שאעבור הפלה. הדבר אירע שבועיים לפני שבני בא לעולם. 

הייתי אז בת 32. חודשיים לפני כן שבתי לארץ אחרי 10 שנים שבהן חייתי, עבדתי ולמדתי בניו יורק ובמילנו. הייתי מעצבת תערוכות צעירה שסיימה את לימודיה בבית הספר לעיצוב Parson בהצטיינות כשבידיה תיק עבודות יפהפה של ריהוט ועיצוב תערוכות. המלים "תקדשי את החיים"  עדיין הדהדו בראשי. רציתי ללדת את בני! ואם אכן הייתה לו מחלה, כפי שטענה הרופאה, רציתי להשיג את הכלים שיעזרו לו להחלים, להבריא ולחיות חיים טובים ומספקים. זה מה שרציתי. רציתי לעזור לו לחיות את החיים הטובים ביותר עבורו. לא ידעתי בדיוק איך אעשה זאת, אבל היה לי מניע מאוד חזק – לקדש את החיים. 

מה משמעות הדבר לקדש את חיי בני? אילו חיים יהיו לו? שאלתי את עצמי. הם יהיו נפלאים, השבתי, אם אבין כיצד לעשות זאת. אם רק אדע כיצד ליצור את התנאים המתאימים, איך להישאר שמחה ובריאה למרות כל מה שהחיים מזמנים לי, אז אוכל לסייע לבני לחיות חיים מלאים. 

לא היה לי מושג היכן להתחיל. ידעתי רק את המלים האלה שחזרו בראשי כאילו מישהו מדבר אתי ואומר לי: "תקדשי את החיים!"

₁ שלוש עשרה שנים מאוחר יותר קראתי למדיטציה זו "מדיטציית העץ" ואני משתמשת בה במפגשים ובסדנאות שלי.

החלום שחלמתי בלילה בו נולד בני

שבועיים לאחר מכן חלמתי חלום. בחלום שמעתי רעש במסדרון ביתי והלכתי לעבר דלת הכניסה. הדלת נפתחה ואדם זר נכנס. הוא עצר ועמד שם לפני. להפתעתי, לא פחדתי. פניו של האיש היו שלוות להפליא. ידעתי שהוא לא מתכוון לפגוע בי.

"האם הלכת לאיבוד? אתה זקוק לדבר מה? כוס מים?" שאלתי את האיש. הוא היה גבוה ממני אך במעט, ושערו קצר וכסוף. גופו היה רזה אך חזק. הוא נראה מבוגר ממני בכחמש עשרה שנה. הייתי רגועה מאוד. הוא הניד בראשו כאילו לומר: לא, לא הלכתי לאיבוד. הגעתי למקום הנכון. הוא הרים את ידו הימנית והניחה ברכות רבה על חזהו. הוא היטה את ראשו לפנים מעט כאילו לומר: "אני מתנצל אם הבהלתי אותך ובאתי ללא הזמנה." "אינני מבוהלת" השבתי, "אבל אם לא הלכת לאיבוד, מדוע באת?" מוחי היה מלא שאלות, אך באופן מוזר, גופי היה שלו לגמרי. עמדנו במרחק מטר אחד בלבד זה מזו. גופו היה מופנה אלי כעת והוא הביט הישר אל תוך עיני. עיניו היו כחולות בהירות. עיניים כה יפות, חשבתי לעצמי. כה מלאות שלווה. שלווה שלא ראיתי קודם בעיניו של אף אדם. השלווה הזו הייתה כה ברורה וחיה בהשוואה לסערה שחוויתי בחיי באותה עת. בסתירה גמורה לכל המתח, ההתרוצצות והדאגה, היו העיניים האלה כמו חוף מבטחים בליל סערה, קוראות כמו מגדלור השולח אות לספינות בים ומורה להן את הדרך הביתה. 

וכך עמדתי שם כשרגלי נטועות היטב בקרקע והסתכלתי קדימה לתוך עיני האיש, ממתינה לתשובתו. 

"הכל יהיה בסדר" מילותיו היו ברורות וחדות, חותכות כל אשליה של אי ודאות. הבנתי. הוא בא להעניק לי מסר מעודד, לתת לי את הכוח לו הייתי זקוקה כדי לעזור לבני לחיות. "כן, אני יודעת, אבל כיצד…?"

באותו הרגע התעוררתי. השעה היתה בסביבות 5:00 בבוקר. המים שלי ירדו ומיהרתי לבית החולים ללדת את בני.

במשך 6 החודשים הבאים, למרות כל האתגרים והמצבים מסכני החיים עמם התמודד בני, חזרתי שוב ושוב אל החלום כדי לשאוב ממנו כוח.

לא ידעתי מיהו האיש בחלום. אבל שלוש שנים לאחר מכן השתתפתי ברטריט בסאן ביאג'ו, לא רחוק מאסיזי שבאיטליה, וכשנכנסתי לאזור הקבלה כדי לקבל מפתח לחדרי, הוא עמד שם וקיבל את פני: "בנוונוטי!" (ברוכה הבאה באיטלקית).

אודות סטוריה

מהו החזון של STORIA?
החזון של STORIA הוא לסייע לאנשים לזהות ולבטא את העצמי האמיתי שלהם, על ידי כך שהיא מאמנת אותם להיות המדריכים הפנימיים של עצמם, המנהלים את משאביהם הפנימיים והחיצוניים על מנת ליצור את החיים שהם שואפים להם.

קרא עוד >>

מאמרים אחרונים

עקבו אחרינו

הירשמו לנוזלטר שלנו

צעד ראשון ל….

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן